למה ילדים בעלי עודף משקל לא מרזים למרות הספורט?

ילדים בעלי עודף משקל, גם אם הם עוסקים בפעילות גופנית מאומצת, לא מצליחים לרזות כמצופה. מחקר חדש חשף כי המקור לבעיה הוא עיכוב בשחרור של הורמוני השובע שלהם.

האישה שהגיעה למרפאת הספורט לילדים במרכז הרפואי מאיר הייתה נסערת. “דוקטור, אנחנו נצמדים להוראות ולהדרכה שנתתם, הילד מתאמן שלוש פעמים בשבוע, אבל במקום שירזה הוא רק עולה במשקל. אני ממש אובדת עצות ומיואשת. מה אפשר עוד לעשות שלא עשינו”?

לפני שמונה חודשים הופנה בנה בן השמונה וחצי, הסובל מהשמנה, לדיאטנית ולמדריך כושר.

“אנחנו בית עם מודעות,” הסבירה. “אני מבשלת בלי שמן כמעט, הילד מתאמן, מתאמץ ומזיע, אבל הוא עוד עולה במשקל. נשמע לך הגיוני, ד”ר”?

הורים רבים שותפים לתסכול של ילדיהם, שמתאמצים לרדת במשקל, מוותרים על ממתקים, נקרעים באימונים – ובכל זאת משמינים. מחקר ישראלי חדש מצא את הסיבה: מתברר כי מנגנון השובע במוחם של הילדים האלה משובש.

“בזמן ביצוע פעילות גופנית משתחררים בעיקר שלושה הורמונים חשובים: הורמון הגדילה, אדרנלין ונור-אדרנלין, הגורמים לתחושת שובע,” מהמחקר שערכו עולה שבקרב ילדים הסובלים מהשמנה, השחרור של ההורמונים האלה מעוכב ומושהה, וזה משפיע על בחירת המזון שלהם אחרי הפעילות.

 

המזנון פתוח והילדים בוחרים

למחקר שנערך בארה”ב נבחרו באופן אקראי 44 ילדים, משני המינים, שגילם הממוצע תשע שנים. זאת כיוון שהחוקרים רצו להגיע לתוצאות נטו, ללא השפעות הורמונליות של

העדיפו בשר, שומנים ומתוקים.

גיל ההתבגרות. מחצית מהילדים היו במשקל גוף תקין (באחוזון ה,(50- ומחציתם סובלים מעודף משקל (באחוזון ה,95- הנחשב גבוה במדרג.(

כל קבוצה הוזמנה לארבעה מפגשים במועדים שונים. בראשון התבקשו הילדים לבצע פעילות אירובית שכללה ריצה, קפיצות ומשחקי כדור.

בשני – פעילות כוח שכללה הרמת משקולות ואימון בחדר כושר. בשלישי – שחייה, ואילו המפגש הרביעי, האחרון, היה נינוח: הילדים שמעו הרצאה של דיאטנית ושיחקו במשחקי קופסה.” לכל ילד הוצמד שעון דופק שמדד את המאמץ בזמן אמת. “בכך ניטרלנו את החשד שמשתתפי קבוצה אחת התאמצו יותר”.

חצי שעה אחרי שהסתיימה כל אחת מהפעילויות, הוזמנו משתתפי המחקר לחדר אוכל, שם חיכה להם מזון מגוון. “תכולת המזון לכל ילדי המחקר הייתה זהה.

כיוון שידוע כי ילדים נוטים להתקבע על סוג מזון מסוים, שינו החוקרים את צורת ההגשה. כך למשל, אם אחרי מפגש אחד הוגש שניצל, בפעם הבאה בושל חזה עוף ברוטב. מגשי המזון צולמו לפני הארוחה, במהלכה ובסיומה. “המעקב הצמוד שניהלנו והרישום המדוקדק איפשרו לנו להגיע לנתונים בזמן אמת ובהמשך לעבד אותם בדרך המיטבית.

“החוקרים ניגשו לפענוח המחקר עם הידיעה המקדימה שפעילות גופנית גורמת בין היתר לשחרור הורמוני השובע. ספורטאים מקצועיים, למשל, מדווחים על תחושת מלאות ולכן הם נמצאים בסיכון להגיע לירידה בצריכת הקלוריות. תחושה זו קיימת אצל בוגרים ובבעלי חיים. אנחנו ביקשנו לבדוק אם זה נכון גם בילדים.”

 

הפרש של עשרה ק”ג בשנה

התוצאות הפתיעו: “בילדים שמשקל גופם תקין משתחררים בעקבות מאמץ גופני הורמוני השובע. אבל זה לא מתרחש אצל ילדים בעלי משקל עודף. הילדים שמשקלם תקין צרכו פחות מזון והעדיפו יותר פחמימות. הם אכלו פסטה, אורז, פתיתים, ירקות ופירות. לעומתם, ילדי הקבוצה השנייה בחרו במזון שהכיל הרבה בשר, מתוקים ושומנים. מכאן הסיקו שיש להם תגובה חולנית לאימון גופני”

התסכול הרב של הילדים ושל הוריהם קיבל גושפנקה מחקרית: “העובדה כי ההורמונים לא משתחררים או ששחרורם מעוכב מונעת מהילדים להפיק את התועלת מהאימון.”

עוד לפני ביצוע המחקר היה ידוע שילדים הסובלים מהשמנה מעדיפים שחייה, שכרוכה במאמץ מופחת.

במחקר עלה שאחרי שסיימו לשחות, הייתה הצריכה הקלורית של הילדים השמנים גבוהה מעט יותר משל הילדים במשקל תקין, אבל ההפרש הזה, שנראה מתון למדי, הצטבר לתוספת משקל של עשרה קילו בשנה.

בעקבות תוצאות המחקר גיבשו החוקרים את ההמלצות הבאות: מומלץ לחשוף ילדים הסובלים מהשמנה לפעילות אירובית, המפעילה קבוצות שרירים גדולות יותר. בסיום הפעילות לא לתת להם לבחור, אלא להגיש להם מזון פחמימתי, סלטים ופירות. “אבל עיקר הבשורה הוא הידיעה שככל שהילדים ירבו להתאמן וייחשפו למזון שאינו שומני, מנגנון שחרור ההורמונים במוח ישתקם.”

קטגוריות: טיפים
share

השאר תגובה